mooji

אנטוֹני פּוֹל מוּ-יאנג, הידוע בשם מוּג'י, נולד ב-29 לינואר 1954 בפורט אנטוניו, ג'מייקה. ב-1969 עבר לבריטניה וכַּיוֹם הוא גר בבּריקסטוֹן, לונדון. אנטוני עבד שנים רבות במערב לונדון כְּאמן דיוקנים, לאחר מכן כצייר וכאמן בזכוכית צבעונית, ולאחר מכן כמורה בבריקסטון קולג'. במשך זמן רב היה ידוע בשם טוֹני מוּ, אך עכשיו הוא ידוע, על-ידי מבקשי האמת הרבים והחברים שמבקרים אותו, בשם החיבה מוּג'י*.

מוג'י הוא תלמיד ישיר של שְׁרי הָרילַל פּוּנְגָ'ה, המאסטר המפורסם מה"אַדְוַיטָה", או פַּפָּהג'י, כפי שהחסידים שלו קוראים לו. (מאסטר- אדם אשר יודע את עצמו באופן מוחלט). פגישה משמעותית עם מיסטיקן נוצרי ב-1987, עמדה להיות מפגש משנה-חיים בשביל מוג'י. המפגש הביא אותו, דרך תפילה, לחוויה ישירה של האלוהי מבפנים. תוך תקופה קצרה הוא חָוָה שינוי משמעותי וכה עמוק בהוויה, שמבחוץ הוא נראָה, לרבים אשר מכירים אותו, כמישהו אחר לגמרי. עם התעוררות תודעתו הרוחנית, החלה טרנספורמציה פנימית עמוקה אשר באה לידי ביטוי כחוויות קסומות ותובנות מיסטיות רבות. הוא הרגיש שנושבת בחייו רוח גדולה של שינוי אשר הביאה עימה דחף פנימי להיכנע לגמרי לרצון האלוהי. זמן קצר לאחר מכן הוא הפסיק ללמד, עזב את ביתו, החל בחיים של פשטות שקטה ונכנע לרצון האלוהי אשר התגלה בתוכו באופן ספונטני. שלווה עמוקה חדרה להווייתו ונשארה שם מאז.

במשך שש השנים הבאות, מוג'י נישא עם הזרם במצב של מדיטציה ספונטאנית, לא מודע לעולם החיצוני כפי שהכירוֹ בעבר. במשך שנים אלו הוא חי כמעט ללא גרוש, אך באופן קבוע היה רווי באושר פנימי, סיפוק ומדיטציה טבעית. חסד הגיע בדמות אחותו ג'וליאן, אשר קיבלה את מוג'י לביתה בברכה, באהבה אדיבה ובטוב לב, והציעה לו את הזמן והמרחב להם היה זקוק כל כך על מנת לפרוח רוחנית, ללא הלחצים הרגילים והדרישות של החיים שבחוץ. מוג'י מתייחס לתקופה זו של חייו כ"שנות השממה" ומדַבֵּר בצורה מרגשת על הרגשה פנימית של 'ישיבה על רגלי האלוהים'. באֳפָנִים רבים, זמנים אלה היו רחוקים מלהיות קלים בשביל מוג'י. יחד עם זאת, אין שמץ של חרטה או צער בטון הדיבור שלו כאשר הוא מספר על שנים אלו. להיפך, הוא מדבר על תקופה זו של חייו כתקופה משופעת בברכה ועשירה בחסד, אמון והתמסרות אוהבת.

בסוף 1993, מוג'י נסע להוֹדוּ. הוא רצה לבקר את דאקשינסוואר (Dakshineswar) בקלקוטה (calcutta) היכן ששׁרִי רָאמָקְרישְׁנָה, הקדוש הבנגאלי הנפלא, היה גר ומלמד. מילותיו וחייו של רָאמָקְרישְׁנָה היו מקור להשראה ועידוד בשביל מוג'י בשנים הראשונות להתפתחותו הרוחנית. הוא אהב את הקדוש מעומק ליבו, אך כפי שהגורל חרץ, מוג'י לא הגיע לקלקוטה. כשהיה ברישיקש (Rishikesh), מקום קדוש לרגלי ההימלאיה, הוא עמד לחוות עוד מפגש מבשר טובות; הפעם עם שלושה חסידים של מורה האַדְוַיטָה המופלא שְׁרי הָרילַל פּוּנְגָ'ה, הידוע בקרב חסידיו הרבים בשם פַּפָּהג'י. הזמנתם העיקשת את מוג'י לנסוע איתם על מנת לפגוש את המאסטר, עשתה עליו רושם עמוק, אך הוא דחה את הפגישה העתידה לבוא עם פַּפָּהג'י בשבועיים נוספים למען ביקור בורנאסי (Varanasi), העיר הקדושה.

בסוף נובמבר 1993, נסע מוג'י לאינדירה נגאר (Indira Nagar) בלקנאו (Lucknow) בכדי לפגוש את פַּפָּהג'י. זו עמדה להיות חוויה מוצלחת ועמוקה באופן משמעותי במסע הרוחני שלו. הוא הרגיש שזהו גורלו הטוב; הוא פגש בוּדהָא חיי, מאסטר בהארה מלאה. בהדרגתיות הוא החל להכיר בכך שפַּפָּהג'י הוא הגוּרוּ שלו. מוג'י נשאר עם פַּפָּהג'י במשך מספר חודשים. במשך אחד ממפגשי הסַטְסַנְג, פַּפָּהג'י אמר לו: "אם אתה מבקש להיות אחד עם האמת, 'אתה' חייב להעלם לגמרי". כאשר שמע את הדברים האלה, כעס גדול התעורר במיינד שלו. מלא בשפיטה והתנגדות לפַּפָּהג'י הוא החליט לעזוב את נוכחות המאסטר לתמיד, אך מאוחר יותר באותו היום, ענן גדול וכהה של כעס ומרדנות לפתע התנדף, כשהוא משאיר את המיינד שלו במידה כזו של שקט, ריקוּת, ואהבה כלפי המאסטר, כה עוצמת, שהוא ידע שהוא אינו יכול לעזוב. דרך החסד של 'פַּפָּהג'י', המיינד שלו נדחף בחזרה למקור הריקוּת.

ב-1994, עם ברכת המורה שלו, הוא נסע דרומה לשׁרִי רָמָנָהאשרמם (Sri Ramanasramam) בטירובנמלאי (Tiruvannamalai). זהו המקדש שלמרגלות אָרוּנָאצָ'לָה (Arunachala), 'גבעת האֵש', המקום בו שְׁרִי רָמָנָה מָהָארִישִי*, החכם מאָרוּנָאצָ'לָה והגוּרוּ של פַּפָּהג'י, חי ולימד. מוג'י הרגיש שמחה גדולה והרגיש בבַּית בטירובנמלאי. הוא נשאר שם למשך כמעט שלושה חודשים לפני שחזר, פעם נוספת, לשבת למרגלות רגליו של פַּפָּהג'י.

שבוע לאחר שחזר ללקנאו, קיבל מוג'י הודעה מלונדון שבנו הבכור נפטר לפתע מדלקת ריאות. הוא חזר לאנגליה. האושר של השנים הקודמות אִפְשֵׁר מקום לריקוּת עמוקה ושקט פנימי, אשר הוענקו באמצעות נוכחות החסד של פַּפָּהג'י.

מוג'י ביקר את פַּפָּהג'י שוב ב-1997. מפגש זה עמד להיות המפגש האחרון עם המורה האהוב שלו, אשר נעשה חולה ורפה בתנועותיו ויחד עם זאת, האור הפנימי והנוכחות שלו לא פחתו אף במעט. חודש לאחר שחזר ללונדון, קיבל מוג'י הודעה שהמאסטר נפטר. מוג'י הצהיר כך: "העיקרון הזה, אשר בא לידי ביטוי כ'מאסטר', הוא תמיד כאן עכשיו. המאסטר האמיתי אף פעם לא מת, זֶהוּ ה'מיסטר' (mister - 'אדון') אשר מת. המאסטר האמיתי, הסַט-גוּרוּ* אשר בִּפנים, הוא בלבד האמיתי".

מ- 1999, מוג'י חָלק סַטְסַנְג בצורה של מפגשים ספונטאניים, ריטריטים, מפגשי סַטְסַנְג קבוצתיים אינטנסיביים, ומפגשים של אחד על אחד עם המבקשים הרבים שביקרו אותו מכל קצוות תבל בחיפוש אחר החוויה הישירה של האמת. בקרב המורים המודרניים של מסורת האַדְוַיטָה, ישנם אשר הסבירו את 'ידע העצמי' ואת שיטת ה'חקירה העצמית' (Self-enquiry) עם בהירות, אהבה וסמכות כה מדהימות. ישנה אנרגיה אשר מוקרנת מן הנוכחות של מוג'י, מֵעֵין אינטימיות לא אישית, מלאה באהבה, שִמחה ושילוב נדיר של עליצות וסמכות. הסגנון שלו ישיר, בהיר, מלא חמלה ולעיתים קרובות הומוריסטי. ברגע בו נכנסים לריתוק אשר בשאלותיו, נראה כי אין מקום להתחבא בו יותר. כה מכונס בחקירה ובעמדה הבלתי מתפשרת שלו, שרעיון ה'אני' נחשף, ללא מפלט, כמבנה מנטאלי, כשהוא נצפה מהמוּדעוּת נטולת הצורה שאנחנו.

כרגע, מוג'י חולק סטסנג בבריקסטון, לונדון, שם הוא מתגורר. הוא גם נוסע באופן קבוע לאירלנד, ספרד, איטליה, גרמניה, דרום אמריקה הצפונית והודו שם הוא מעביר מפגשי סטסנג, סטסנגים אינטנסיביים וריטריטים. הוא תמיד פתוח לפגוש במבקשים כנים של האמת, לא חשוב מאיזה רקע באו.

 

אוֹם שנטי

הערות:

* מוּגִ'י
ההגייה 'מוּ' (mu) ביפאנית, באה מהשורש הסיני של המילה 'וו' (wo) שפירושה ריקוּת, ריק.
'ג'י' (ji): מושג הינדי שבדרך כלל משמש בסוף שם כסימן לכבוד וחיבה. מוג'י מעדיף את
השם והצליל של השם הזה, שהוא חלק משם משפחתו, על השם הנוצרי האישי 'טוני'.
* סַט גוּרוּ
מורה רוחני מההגשמה הגבוהה ביותר – אחד שהגשים את האמת האולטימטיבית.
בנוסף: הגורו הפנימי; האמת העצמית; המוחלט הבלתי אישי.
* שְׁרִי רָמָנָה מָהָארִישִי
ידוע כחכם נדיר של המאה ה-20. החיים שלו היוו דוגמא מושלמת לפשטות, טוהר, שיווין ואיזון אשר נולדו מהתנסות בלתי ניתנת לשינוי של המוחלט.